מִנְחָתָהּ. מְלַמֵּד שֶׁהִיא קְדֹשָׁה לִשְׁמָהּ. כְּשֵׁם שֶׁהִיא קְדֹשָׁה לִשְׁמָהּ כָּךְ הִיא קְדֹשָׁה לִשְׁמוֹ. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה וּפְלִיג. לִיקָרֵב כָּלִיל אֵינָהּ יְכוֹלָה מִפְּנֵי שׁוּתָפוּתָהּ שֶׁל אִשָּׁה. לֵאָכֵל אֵינָהּ יְכוֹלָה מִפְּנֵי שׁוּתָפוּתוֹ שֶׁלָּאִישׁ. אָמַר לֵיהּ. הַקּוֹמֶץ קָרֵב לְעַצְמוֹ וְהַשְּׁייֵרִים קְרֵיבִין לְעַצְמָן. וְאַתְּ אָמַר. מִנְחָתָהּ. וְאֶלָּא מַה דְאִישְׁתָּעֵי קִרְייָא אִישְׁתָּעֵי מַתְנִיתָא. וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
ואלא מה דאישתעי קרא. כפי לשון המקרא כך הוא לשון המשנה דכתיב והביא את קרבנה עליה:
אלא הקומץ כו' גרסינן. ועכ''פ ש''מ דמשל בעל היתה קריבה ואת אמר מנחתה בתמי':
דתני ר' חייא ופליג. לקמן פ''ג סוף הלכה ו' על הא דאמרינן כל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות וקאמר התם דאין שריפה בראש המזבח ומקשה עלה מדר' חייא דאמר בכהנת לוי' וישראלית הנשואות לכהנים כיצד עושין דליקרב כליל אינה יכולה מפני שותפתה של אשה כלומר דלכפרתה היא באה ואין מנחתה קריבה כליל בלא קמיצה ולאכול אינה יכולה מפני שותפותו של איש שהיא קריבה משלו וכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה וגו':
ותני כו'. השתא מדייק ל' מנחתה דנקט דעל כרחך לא משלה היתה קריבה:
כך היא קדשה לשמו. שצריך לקדשה נמי לשמו של בעל:
מנחתה. ל' המשנה הוא דבקרא לא כתיב אלא קרבנה אלא דל' משנה נמי כל' המקרא וכדלקמן ולפיכך דריש לה מלמד כו' כלומר הא דאמר מנחתה לאו דמשלה היתה קריבה אלא שתהא קדושה בכלי שרת לשמה:
הלכה: הָיָה מֵבִיא אֶת מִנְחָתָהּ כול'. כְּתִיב וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָֽרְרִים. 9a מֵעַתָּה כְדֵי לְייַגְּעָהּ. אֶלָּא כְדֵי לְהַטִּיל אֵימָה עָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא כדי להטיל אימה עליה. האי לייגעה לאו משום מחיקת השם הוא כדאמרינן בפרקין דלעיל שעושין בה כל המעשים האלו שלא ימחה אלא הכא ה''ט דהתורה חסה עליה שלא תמות מיתה מנוולת ומטילין אימה עליה שתודה ותאמר טמאה אני ולא תשתה ואע''פ שנמחקה המגילה:
גמ' כתיב וביד הכהן יהיו מי המרים. ובהאי קרא גופיה כתיב ונתן על כפיה את מנחת הזכרון וביד הכהן וגו' דמשמע אחר שנמחקה המגילה ונקראו מי המרים הוא נותן המנחה על ידיה הילכך פריך מעתה כדי לייגעה בתמיה דקס''ד לייגעה כדי שתודה ולאימתה השם והרי כבר נמחק:
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. מִפְּנֵי מַה אָֽמְרוּ. כָּל הַחַטָּאוֹת וְהָאֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין טְעוּנִין נְסָכִים. שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּנוֹ שֶׁלַּחוֹטֵא נִרְאֶה מְהוּדָּר. הָתִיבוּן. הֲרֵי חַטָּאתוֹ וָאֲשָׁמוֹ שֶׁלַּמְצוֹרָע. אִין תֵּימַר שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא. הָאָמַר רִבִּי יִצְחָק. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצוֹרָע. זֹאת תּוֹרַת הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע. אָמַר רִבִּי לָא . מִכֵּיוָן שֶׁנִּתְייַסֵּר וּכְתִיב וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעִינֶיךָ כְמִי שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
מכיון שנתייסר. מנגעו איכפר ליה מחטאי כדכתיב ונקלה וגו' וכדדרשינן כיון שלקה הלך לו חטאו והרי הוא כאחיך וקרבן דבעי לאישתרויי בקדשים הוא:
שלא יהא קרבנו של חוטא נראה מהודר. ומהאי טעמא נמי אין מנחת חוטא טעון שמן ולבונה וכדאמר בבבלי בהדיא הכא:
הרי חטאתו ואשמו של מצורע. וטעונת נסכים כדאמרינן בפ''ט דמנחות ומצורע נמי חוטא הוא כדאמר ר' יצחק זאת תהיה כו' דהנגעים על לשון הרע הן באין:
וְהָתַנֵּי. סֵדֶר מְנָחוֹת כָּךְ הִיא. מְבִיאִין מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ בִּכְלִי כֶסֶף וּבִכְלִי זָהָב. וּרְאוּיָה לִיקָּרֵב בִּכְלִי שָׁרֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
והתני. על מתני' פריך דתני כל המנחות תחלתן בכלי שרת והתני סדר מנחות מביאין מתוך ביתו כו' דאלמא לא בעינן כלי שרת:
ומשני ראויה ליקרב בכלי שרת. כלומר בכלי הראוי לעשות ממנו כלי שרת קאמר:
תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. מֵבִיא אָדָם עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ כָּל קָרְבָּן שֶׁהִיא חַייֶבֶת. אֲפִילוּ אָֽכְלָה חֵלֶב וַאֲפִילוּ חִילְלָה שַׁבָּת. וְכֵן הָיָה רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. פָּֽטְרָהּ. אֵינוֹ חַייָב בָּהּ. שֶׁכֵּן הוּא כוֹתֵב לָהּ. וְאַחְרָן דִּי אַתְייָן לִי עֲלָךְ מִן קַדְמַת דְּנָא.
Pnei Moshe (non traduit)
תני ר' יודה אומר כו'. מפורש לעיל ביבמות פ' ט''ו הל' ג':
רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. אֵינוֹ מַפְרִישׁ עָלֶיהָ עוֹלַת הָעוֹף אֶלָּא חַטָּאת הָעוֹף. מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכְשֵׁרָתָהּ לֶאֱכוֹל בִּזְבָחִים. תַּנֵּי. אֵינוֹ מַפְרִישׁ עָלֶיהָ אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא מַתִּירָהּ לָהּ בְּזֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֵין לָךְ אֶלָּא זֶה. תַּנֵּי. מַה זֶה מְעַכְּבָהּ מִלֶּאֱכוֹל בִּזְבָחִים. מְעַכְּבָה הִיא מִלֶּאֱכוֹל בִּזְבָחִים. וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא מְעוֹכָּב מִלִּשְׂמוֹחַ עִמָּהּ. כְּמִי שֶׁהוּא מְעַכְּבָהּ מִלֶּאֱכוֹל בִּזְבָחִים. תַּנֵּי. אֲפִילוּ הַקָּפַת נְזִירוּת עַל רֹאשָׁהּ מְעַכְּבָה הִיא מִלּוֹכַל בִּזְבָחִים. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא מְנוּוֶּלֶת וְהוּא מְעוֹכָּב מִלִּשְׂמוֹחַ עִמָּהּ. כְּמוֹ שֶׁהוּא מְעַכְּבָהּ מִלּוֹכַל בִּזְבָחִים.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' אחא בשם ר' אילא. פליג על דר' יוחנן דאמר בקרבן יולדת מפריש עליה חוץ מדעתה משמע כל קרבנה ור' אילא ס''ל דאינו מפריש עליה אלא חטאת העוף מפני שהוא עיקר המכשרתה לאכול בזבחים כדאמרינן פ''ו דכריתו' ובודאי איהי ניחא לה:
תני כו' אלא דבר שהוא מאירה לה בזה. לאכול קדשים והיינו נמי כדר' אילא:
אין לך אלא זה. ולא קרבן אחר ור' יוסי פליג אהא דלעיל דמפריש עליה קרבן סוטה כדדייק מההיא ברייתא:
תני אידך מה זה כו'. הך ברייתא פליגא אברייתא דר' יוסי וס''ל כר' אבין דמפריש עליה קרבן סוטה וה''ג מה זה מעכבה מלאכול בזבחים אף הכא מעוכב מלשמוח עמה מכיון שהוא מעוכב כו':
תני אפילו הקפת נזירות על ראשה אפי' קרבן נזירות שעליה יכול להפריש חוץ מדעתה ואע''פ דאין כאן עיכוב מלאכול בקדשי' דהרי הנזיר אוכל בקדשים:
מעכבה היא מלאכול בזבחים. בתמיה הא תניא לעיל דאינו מפריש עליה חלא דבר שהוא מתירה לאכול בזבחים:
מכיון והיא מנוולת. מחמת עיכבת גילוח ואינו שותה יין והוא מעוכב מלשמוח עמה כמו שהיא מעכבה בזבחים הוי ומפריש עליה:
בַּעֲלָהּ מַהוּ שֶׁיַּפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ. [מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוּתָפוּת בַּמִּנְחָה מַפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ.] אַחֵר מַהוּ שֶׁיַּפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ. ייָבֹא כַּיי דְּרִבִּי יוֹחָנָן. [דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר] אַרְבָּעָה מְחוּסְּרֵי כַפָּרָה מַפְרִישִׁין עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּן. וְאֵילּוּ הֵן. הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַמְצוֹרָע וְהַיּוֹלֶדֶת. שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל בְּנוֹ הַקָּטָן וְהוּא נָתוּן בָּעֲרִיסָה. נִיחָא זָב וְזָבָה וּמְצוֹרָע. וְיוֹלֶדֶת. וְיֵשׁ קְטַנָּה יוֹלֶדֶת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי רְדִיפָא רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב חוּנָא. עִיבֵּרָה וְיָֽלְדָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת הִיא וּבְנָהּ מֵתִים. מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת [הִיא וּבְנָהּ חַייִם. עִיבֵּרָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת וָֽלְדָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת] הִיא חָיָה וּבְנָהּ מַת. מַאי כְדוֹן. שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל בִּתּוֹ קְטַנָּה. מִכֵּיוָן שֶׁהֵבִיאָהּ לוֹ כְּבַר יָצָאת מֵרְשׁוּת אָבִיהָ. אֶלָּא שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל אִשְׁתּוֹ חֲרֶשֶׁת. וְכָאן סוֹטָה קְטַנָּה אֵין אַתְּ יָכוֹל. דָּמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קְטַנָּה שֶׁזִּינָת אֵין לָהּ רָצוֹן לְהֵיאָסֵר עַל בַּעֲלָהּ. וַחֲרֶשֶׁת אֵין אַתְּ יָכוֹל. דִּכְתִיב וְאָֽמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. אָמַר רִבִּי אָבִין. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ וְהוּא מְעַכֵּב 9b מִלִּשְׂמוֹחַ עִמָּהּ. מַפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
דכתיב ואמרה האשה וגו'. דריש לה סוף פ''ד פרט לאילמת ואמר אל האשה פרט לשאינה שומעת:
וא''ר ר' אבין. היינו טעמא דסוטה אינה צריכה דעת מכיון דמעוכב מלשמוח עמה ברגל דכתיב ושמחת וגו' מפריש עליה חוץ מדעתה אפי' מקודם:
קטנה אין אתה יכול. לומר בסוטה דהאמר ר''ז כו' אין לה רצון דפיתוי קטנה אונס היא כדאמרינן סוף פ' ארבעה אחין:
וכאן. ופריך השתא דאכתי סוטה לא מצינו למילף מהתם דאינה צריכה דעת דתרווייהו לא משכחת לה בסוטה ואי אתה יכול לומר שכן אדם מביא על אשתו סוטה כשהיא קטנה או חרשת:
אלא שכן אדם כו'. ההוא זאת תורת היולדת לא מרבי לה לקטנה אלא בגדולה מיירי ומרבי לה אפי' יולדת חרשת שאין בה דעת:
מאי כדון שכן כו'. מסקנת הקושיא היא כלומר מאי אמרת בה טעמא אי משום שכן אדם מפריש על בתו קטנה והא אי אפשר לה שתלד וחי' אלא משהביאה סימנין וא''כ כבר יצאת מרשות אביה:
לא כן אמר ר' רדיפה כו'. לעיל פ''ק דיבמות ולא משכחת לה דחיה ואם הביאה ב' שערות גדולה היא:
ויולדת. אלא יולדת היכי משכחת לה דנימא דרבי רחמנא זאת תורת היולדת אפי' קטנה ויש קטנה יולדת בתמיה:
ניחא זב וזבה כו'. דמרבינן אף קטן:
שכן אדם מפריש על בנו הקטן. ואף על פי שאין בו דעת וכדדריש התם דכתיב זאת תורת הזב בין גדול ובין קטן:
ייבא כהאי דא''ר יוחנן. דמחוסרי כפרה אינן צריכין דעת. בבלי נדרים דף ל''ה:
אחר. את''ל בעלה מפריש חוץ מדעתה כדאמרן אחר מהו:
בעלה מהו כו'. הואיל ויש לו חלק בה אם יכול להפריש מליה חוץ מדעתה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source